בכתב האישום שהוגש בחודש יולי 2009 מואשם הנאשם בתקיפה חובלנית, שקורבנה הנטען היה המתלונן, גדעון פובזנר, יליד 1948, ביום 18.4.08:
הנאשם היה בעליה של מספרה בקומת הקרקע של בנית מגורים ברחוב בוגרשוב 79 בתל-אביב, ובינו לבין המתלונן התגלע סכסוך עקב שימוש של לקוחות המספרה במקום חניה של משפחת המתלונן.
ביום האירוע, נכנס המתלונן למספרה ומחה בפני הנאשם כי מכונית של לקוח חונה בחנייה, ואז איים עליו הנאשם ש"יפוצץ אותו", נגח בפניו, וכשנפל המתלונן - בעט בו.
אפו של המתלונן נשבר והוא נזקק לטיפול רפואי לרבות תפירת האף שהותירה צלקת, וכן נגרמו לו כאבים בגופו.
המתלונן סיפר, שכשנכנס למספרה כדי להתלונן, אמר לו הנאשם לצאת ולכן יצא מהמספרה ועמד סמוך לפתח. הנאשם יצא לכיוונו, נעמד בפתח, ולאחר חילופי דברים אמר למתלונן "תלך מכאן או שאני אפוצץ אותך - אחת, שתיים שלוש" ובמילה "שלוש" מימש הנאשם את איומו ונגח בפניו של המתלונן. הנאשם הוסיף ובעט בצלעותיו של המתלונן, כשהיה האחרון שרוע על הארץ. אז ברח הנאשם לרחוב ונעמד בתנוחת "היכון" כשאגרופיו לפניו. המתלונן הזעיק את המשטרה וכשהגיעו השוטרים, התפנה לבית החולים לאחר תשאול קצר ובהמשך הגיע לתחנת המשטרה ומסר הודעתו.
יודגש, כי המתלונן עמד על כך שהאירוע ארע מחוץ למספרה, ולא בתוכה.
הנאשם העיד ומסר שהמתלונן יצא עם הלקוח כדי שהלקוח יזיז את הרכב, אך לאחר מכן חזר למספרה, התווכח עם הנאשם, קילל אותו ודחף אותו. אחרי הדחיפה, הנאשם אמר למתלונן שיצא מהמספרה כי אחרת יפוצץ אותו, וספר עד שלוש. המתלונן שאל את הנאשם מה הוא יעשה לו אם לא יצא מהמספרה, אך בינתיים כבר מנה הנאשם עד "שלוש" ונגח בפניו של המתלונן. המתלונן נפל, קם והסתלק, והנאשם שנבהל מאוד התקשר למשטרה ואף הציע למתלונן כוס מים.
הנאשם טען שהוא חש שנשקפת סכנה לחייו, אחרי שהמתלונן דחף אותו, ולכן הגיב "אינסטינקטיבית" כפי שהגיב.
עד ההגנה מרק ברקוביץ, שגר בבניין סמוך, ראה חלקי אירוע וידע לומר שהמתלונן נכנס למספרה והחל לצרוח, אך אז יצאו הנאשם והמתלונן החוצה, ובשלב הבא שראה העד - המתלונן כבר היה על הרצפה.
העד טוען, שהמתלונן לא נפל מהדחיפה, אך הדבר נסתר כמובן בדברי הנאשם והמתלונן.
בעדותו הסתבר, כי העד אינו זוכר במדויק את פרטי המקרה, ויש גם הבדלי גרסאות בין עדותו לבין הודעתו נ/3, ובין שתי אלה לדברי המתלונן והנאשם.
אמנם, מדובר בעד הגנה, שעדותו משרתת דווקא את עניינה של התביעה (בעמדו על כך שהאירוע ארע מחוץ למספרה או על המפתן), אך נראה כי לא בטוח להסתמך על זכרונו של עד זה ולו במעט.
עוד הוגשו תצלומים ותעודה רפואית המתעדים את הפגיעה במתלונן, וכן תצלומי המקום ומזכרים משטרתיים.
עדות המתלונן עשתה עלי רושם אמין. את גרסתו מסר המתלונן כבר במקום האירוע לשוטרים שהגיעו בניידת, ועדותו נמסרה באורח קוהרנטי וללא סתירות.
לא כך גרסת הנאשם, אשר טען בפני השוטרים שהגיעו למקום כי דחף את המתלונן וזה נפל וקיבל מכה באף - שקר בוטה, ממנו חזר בהמשך. הנאשם ניסה להתנער בחקירתו הנגדית ממשמעות דבריו, וכך גם לגבי דברים נוספים שמסר בהודעתו ת/6, בטענה כי לא שלט היטב בשפה העברית, אך התרשמותי למקרא ההודעה (שהוגשה בהסכמה) היא שונה.
אני קובע אפוא עובדתית, כי האירוע התרחש כדברי המתלונן, מחוץ לפתח המספרה וסמוך לו, כאשר הנאשם אינו יכול לטעון עוד שביקש להרחיק את המתלונן מתוך המספרה שלו.
אך אפילו הייתי מקבל את גרסת הנאשם, הייתי דוחה את טענתו להגנה עצמית:
גם לפי גרסתו-שלו, לא היה הנאשם כלל במצב שהצריך פעולה אלימה להגנה עצמית. גם אם דחף אותו אדם כבן 60 ומעלה, לא היתה כל עילה לנגחו בפניו. בודאי לא היה מקום לעשות זאת, תוך איום כזה - "אפוצץ אותך, אחת שתיים שלוש" כאשר גם לגרסת הנאשם, למעשה לא ניתנה למתלונן הזדמנות של ממש לצאת מהמספרה גם לאחר האיום: המתלונן הספיק לשאול "ומה תעשה לי אם לא אצא" והתשובה שניתנה היתה כבר מימוש האיום.
התשובה האמיתית להתנהגותו של הנאשם מצויה בדבריו בהודעתו - "לא יכולתי לשלוט בעצמי". זעמו של הנאשם שבער בו, הוא שגרם לו להגיב באופן אלים וחסר פרופורציה ל"איום" הלכאורי שהיווה המתלונן. זאת, ולא חשש של ממש לחייו או לשלומו.